פתאום קם אדם בבוקר והוא סוכרתי. אחרי כל ביס הגוף רועד והדופק עולה. אחרי כל ארוחת צהרים הראש נופל על השולחן. התרופות בקושי מורידות את הסוכר והמצב ממש ממש לא משהו. וזה הרבה הרבה יותר גרוע מכיוון שאני ממש לא מתעלפת על מתוק. יכולה לחיות בלי שוקולד או גלידה, אבל רק אל תגעו לי בפחמימות. ואז נופל אסימון, והבחירה בין איכות חיים לעוגת שמרים או לחם נעשית בקלות. בצעדים זהירים מאוד התחלתי ללמוד את הנושא ופתחתי מעבדת ניסויים במטבח שלי לבישול קטוגני. זה לא פשוט מכיוון שמדף המוצרים הולך ונהיה צר מאוד. וחייבים להיות סופר יצירתיים לייצר לחם מכמה זרעים והרבה קמח שקדים. ולצלחת מנות מושכות ל פחות ממסעדות שלושה כוכבי מישלן. וכן, פתאום מתחשק ביס קטן של עוגה. אז ממציאים. כל הזמן ממציאים.
אם בהתחלה פקפקתי, היום אני יכולה לומר בוודאות שהדיאטה הקטוגנית הצילה אותי. אני שבעה, ירדתי במשקל, ונהנית מכל ביס. כל מי שבא אלי מצטרף לחגיגה ואם אני מניחה ביום שישי על השולחן חלה רגילה ולחם קטוגני, אתם יכולים לנחש מה נגמר מיידי.
אני לוקחת מתכונים שאיתם עבדתי שנים ומעבדת אותם לגרסה חדשה. יש לא מעט נפילות, אבל את הרגע שמהתנור יוצא משהו שמריח וטעים כמו לחם - זוהי תחושה של שכרון חושים. כשאני מתיישבת לשולחן עם לחם קטוגני, חמאה וזיתים - אני אומרת תודה על כל הטוב הזה.
מי שמתעניין בקטוגני וביקר בתארים או רשתות חברתיות ראה מן הסתם לא מעט גושי בשר נוטפי שומן ונקניקיות מכל סוג וצבע. אצלי לא תראו נתחי בשר, לא מפני שאני צמחונית חו"ח - את זה אני משאירה לחבורת הפלאו והקטוגניה HARD CORE. אצלי תראו משהו שאפשר לחיות איתו כל שעות היום בארץ ובחו"ל. תראו המון שמן זית והמון חמאה. תראו המון טחינה וירקות ירוקים. המון אבוקדו והמון זרעונים. ועוד משהו קטן - לא תראו אצלי אגוזים כי אני אלרגית אליהם. אבל מי שאוהב יכול להתפרע עליהם.
אני אשתף אתכם במסע הזה, בחוויות ובמתכונים.
אז יאללה - בתאבון!